לנצח את הערפל הפוליטי: אפשר אחרת

מבוא

בתורת המלחמה שגורה תפיסת ההונאה וההטעיה כחלק מאסטרטגיית וטקטיקת מהלכי הקרב בדרך לניצחון. במאמר זה אציג את הפעלת התפיסה הזאת - בהצלחה מרובה יש לומר - על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו.

מדינת ישראל, לאחר שישים ושבע שנים, לא הגדירה לעצמה בבירור מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה או לחילופין כשתוכר כמדינה לגיטימית בעיני העולם כולו.כמדינה, לא הצלחנו עד היום להגדיר לעצמנו את גבולותינו, גבולות עליהם נילחם עד שננצח. אנו (בהנהלתו של רה"מ) מותירים לאחרים לנהל דיון עימנו ובלעדינו על קביעת הגבולות הנכונים למדינה. יתר על כן אנו משתתפים בעל כורחנו בהחלטה לכינון מדינה נוספת בסמוך לנו.

ברי לכל, שפתרון בעיית היסוד יאפשר בהמשך פתרון בעיות רבות נוספות, הקשורות לשיטת המשטר, לבעיות החברה והכלכלה, בעיות החינוך, הפערים, השונות האתנית ועוד.

בנימין נתניהו וחבורתו אינם מסוגלים לקבל החלטות מנהיגותיות הנדרשות לפתרון בעיית היסוד, ולכן (ומסיבות נוספות שאעמוד עליהן בהמשך) הם מערפלים את הבעיה על ידי הדגשת כל יתר הבעיות. משמע הופכים את סדר החשיבות וסדר העדיפויות עלידי הדגשת כלל הבעיות הסוציו-אקונומיות כבעיית היסוד. כך מסיט נתניהו את מוקד העיסוק הפוליטי בבחירות המיותרות מן העיקר למשני. רווח נוסף מכך לדידו של נתניהו הינו שהרצון של המתמודדים כנגדו להדגיש את החברתי משאירו כבר סמכא יחיד ובודד בתחום הביטחוני. אחזור ואדגיש, לדעתו, נתניהו הינו איש הביטחון האולטימטיבי הדרו של מדינת ישראל בעת הזו. האמנם?

בעיית היסוד

אגדיר את הבעיה בפשטות - מדינת ישראל לא השלימה את הגדרתה המלאהכמדינה על ידי התוויית גבולותיה. לצורך הגדרה כזאת נדרש מנהיג המסוגל לקבל ולהובילאת העם להחלטות קשות. ברור לחלוטין שהבחירה נושאת עימה עלות רבת פנים ומכאן שהיא מטבעהחייבת בפשרנות. מאחר וראשי השלטון בעבר נמנעו מקבלת החלטות קשות, נוצר ריק שהכניספנימה גורמים מתערבים חיצוניים שמטרותיהם אינן עולות עם השאיפות הטריטוריאליותשלנו. התוצאה, כפי שנראית היום, הינה שישראל מבחינה מדינית-ביטחונית נמצאת במצב רעמבעבר ומגמתו מחריפה. אפשר ומתקרב היום שבו ייקבעו גבולותינו על ידי אחרים,ובכפייה.

נראה שהבחירות הקרובות יקבעו את עתיד המדינה דווקא בתחום המדיני-ביטחוניולאו דווקא בתחומים אחרים. כמדינה אנחנו אחת המדינות החזקות כלכלית ואפילו חברתיתלמרות מגבלותינו, אך התלות שלנו רבת פנים ומקטינה את חופש הפעולה שלנו. עלינו בלבדלקבוע קטגורית את גבולות המדינה שלנו ולהיות מוכנים להלחם על בחירתנו. ניתן לעשותזאת עצמאית אך אפשר לעשות זאת גם בשיתוף אחרים. לפני כל שיתוף עלינו להחליט בעצמנו,כמאמר הקלישאה "הבחירות שלנו מגדירות אותנו".

המשתנים להחלטה מכילים בתוכם את סוג המדינה בה אנו רוצים לחיות. אנימניח שקיים רוב להגדרה שאנו צריכים להיות מדינה ישראלית, יהודית ודמוקרטית. ישחשיבות רבה לסדר הכתוב כאן מאחר ויהודית דמוקרטית בלבד הינה אנומליה. העירוב של דתומדינה גורר עימו בעיות מבניות רבות. לכן חשובה ההגדרה ישראלית. ההגדרה יהודיתמטרתה להדגיש את הייחודיות של המדינה כבית לכל יהודי. אין דומה לה בעולם.

המשתנה, מדינת כל אזרחיה מחייב את כל אזרחיה להתנהל על פי חוקיהומחייב את המדינה לשוויון מלא כפי שמוגדר במגילת העצמאות. גם במשתנה זה נדרשותהחלטות מנהיגות לא פשוטות בכדי למנוע את הישנות המצב הנוכחי לפיו מתנגדי המדינהפועלים כנגדה בחסות הדמוקרטיה. במשתנה הזה אין מקום להחלטות ניהוליות אלא רקלהחלטות מנהיגותיות שאין להן זכר בממשל נתניהו.

המשתנה המלאכותי של שתי מדינות לשני עמים. מה לנו כמדינה להשתתף בדיוןהמגדיר מדינה נוספת. אנחנו נגררנו למצב בו התנאי להגדרת מדינת ישראל קשור להגדרתמדינת פלסטין. אנו צריכים להגדיר מהם הגבולות הטובים ביותר לישראל במצב הקיים.משמעות המצב הקיים נדונה עד זרא ומתייתרת משום כך במאמר זה. ברור מאליו שאנונדרשים לפשרה בין הגבולות הטובים ביותר לנו לבין לגבולות האפשריים והגיוניים שעלותקביעתם נמצאת בגדר יכולותינו. אם באזורים שמחוץ לגבולותינו תקום ישות מדיניתכלשהיא איננה מענייננו. אנו מחויבים להבהיר שכמדינה אנו נתייחס לכל ישות לפי דרכה.האיומים המופרחים לאוויר על ידי נתניהו שהקמת ישות כזאת מסכנת את בטחון ישראל אינםגדולים מאלו שהיו לפני ובמהלך שישים שבע שנים. תמיד היינו וכנראה תמיד נדרש למערכתבטחון חזקה ויקרה. זו צריכה לעמוד מוכנה תמיד למצב מלחמה.

אם נשכיל להגדיר בעצמנו את גבולותינו מבלי להזדקק לגורמים מתווכיםונדע להבליט את נכונותנו להלחם על החלטתנו נזכה ליתר הבנה ותמיכה מהעולם השפוי.למרות היותנו "שמשון" אנו עדיין זקוקים לתמיכת העולם החופשי.

קיימות מספר חלופות לפשרה. אציג בהמשך אחת מהן.

הדמיית פשרה אפשרית

הבסיס שבחרתי להדמיה (סימולציה) הינו התכנית הסעודית שמקובלת על רביםמחברינו לקבוצה. הנחת היסוד נסמכת על הגעתנו לדיון עם החלטה מוצקה על מיקום הגבולהמזרחי שלנו עם מרווחי בטחון ברי שינוי כבסיס למשא ומתן. ניהול המו"מ עםקבוצת המדינות הערביות מאפשר להזיז ממרכז המפה את הפלסטינים ולנהל מו"מ עםאנשי עסקים ממולחים דוגמת המצרים הסעודים והקטארים. ביכולתם של האחרונים לכפות עלהפלסטינים את רצונם. למדינות המתונות חשוב מאד לשלוט בהר הבית. רק זה יביא אותןלמעמד מושיעי האסלאם, לחזק קשרים עם המערב ולהיכנס לקבוצת המדינות המובילות בעולם.הצלחתן במו"מ עימנו תיתן להן עוצמה אדירה בעולם כפותרי סכסוך עתיק יומיןהמסכן את העולם. הפלסטינאים מעניינים אותם הרבה פחות מאשר אותנו. המחיר הזול ביותרלדידנו ישולם להן ודרכן - אם יחפצו - לפלסטינאים.

עלינו להיות מוכנים לניהול המו"מ בכמה חלופות. ניתן להתחיל מהקל לכבדאו להיפך, אך בכל מקרה אנו צריכים להימנע מהצבת תנאי פתיחה.  אלו משמשים בדרך כלל לדחייה מראש של כל סיכוי.אנו מוכנים לדבר על הכול כשאנו יודעים בתוכנו למה נסכים.

אבני הנגף הצפויות המשמשות כיום את נתניהו ובנט לצורכי הפחדה

ירושלים

בירת המדינה ללא כל עוררין, אלא שאינה עשויה מקשה אחת. המציאות מוכיחהשירושלים מחולקת כך או אחרת וגם אם סופחו לה על הנייר שכונות נידחות ערביות הרי שבמציאותאין בהן דריסת רגל ישראלית למעט תשלומי ביטוח לאומי אדירים. כך גם בכל הנוגע למתחםהר הבית. הוא לא בידינו, איננו יכולים על פי דתנו לעלות אליו והאמת צריכה להיאמר -מה יש לנו לעשות עליו? גם אם אנחנו צודקים שהר הבית שלנו ומשוש חיינו, לב אמונתנוהרי במצב הקיים לא נהיה חכמים אם נרצה להיות צודקים. אנחנו נתנו את ניהולו לווקף, לאמשנה אם בחכמה או מטיפשות, אך העובדה הינה שכבר שנים רבות אין לנו שליטה עליו והואמקור צרותינו מחד ומחיר סביר במו"מ מאידך. למה לא לתת ביוקר מה שאנחנו לאצריכים באמת?

למשל- במו"מ עם המדינות שנמצאות מאחורי ההצעה הסעודית אנו יכוליםלתת פעם נוספת את השלטון והניהול של הר הבית לנציגות שלהם שתבחר על ידם לנהל אתהמתחם. אף אחד מאיתנו לא יפגע אם דגל מדינה ערבית יתנוסס מעל מסגד אל אקצה, ובלבדשיובהר שכל אזרח העולם שרוצה לעלות להר יוכל לעלות. זה יוכל להיות אתר תיירותממדרגה ראשונה שיספק הון עתק להנהלת ההר. אותנו לא צריך לעניין מי ינהל אותופלסטינאי, סעודי ירדני, מצרי או אחר. שהם יריבו בינם לבן עצמם. ציר העלייה להריוסכם כנתיב בינלאומי משטחי הישות המזרחית לנו וחזרה, בדומה לניהול אחזקתנו בהרהצופים לפני 1967. באותה מידה ניתן לפתור את בעיית ירושלים המזרחית שיכולה להיותבירת כל ישות שתקבע על ידם. היות בירה סמוכה כל כך אלינו אינה נקודת חוזקה שלהםבלבד - אלא גם שלנו.

לסיכום אבן הנגף ששמה ירושלים, נראה שניתן בויתור קטן מאד להגיע להישגחשוב ביותר. יתר על כך, ניתן בזכות הויתור "הענק" הזה להגיע גם להתמתנותבדיון על אבני הנגף הבאות. כמו זכות השיבה.

זכות השיבה

מעצם הזכרתה והשימוש המרובה בה, אבן הנגף הזאת נדמית למצוק הר ולאהיא. אנחנו צריכים במהלך כל מו"מ (ולא כתנאי פתיחה) לשלול מכל וכל את הטיעוןהזה. אין לזכות הזאת שום קיום בסדר העולמי ובוודאי שאין לה תקדים. הוותק שלהבדיונים נותן לה מימד מופרז. העולם מבין שאין כל סיכוי שמדינה כמותנו תסכים לתתזכות שיבה למי מהפליטים, שהרי כמוה כהתאבדות. פליטי 1948 הינם אנאכרוניזם שמדינותערב שומרות ביד מסיבותיהן. גם מההצעה הסעודית ניתן להבין שהזכות הזו תומר בקלותבהר הבית או בקביעת גבול מוסכם כלשהו.

הגבולות

לכאורה זו אבן נגף כבדת משקל שנמצאת במרכז הסכסוך בינינו וביןהפלסטינאים וכל מפגשי הצדדים דשו בה בלי הרף. מהיסטורית הדיונים עולה בבירורשמיקום הקו אינו הבעיה המרכזית, שהרי הצענו להם כמעט הכול והם סירבו. לצורך הדיוןעלינו כאמור להחליט מהו הגבול המזרחי הטוב ביותר עבורנו במצב הקיים. רוב ראשיהמפלגות מבינים שקווי 1967 עם גושי ההתנחלות ותיקוני גבול מזעריים הינם הבסיסהסביר לדיון. אם הדיון יתנהל מול המדינות הערביות הנמצאות מאחורי ההצעה הסעודיתיקל עלינו להביאם להסכמה קרובה מאד לגבול בו אנו חפצים.

ההתנחלויות מהוות אבן נגף להסדרת נושא הגבול ולכך נדרשת מנהיגות אותהאנו חסרים שנים. עתיד המדינה חשוב הרבה יותר משטחים. אנו נצטרך לקבל החלטות קשותעל העתקת אוכלוסיה שברוב סכלותנו סייענו לה להשתקע ברחבי יהודה ושומרון. לא תהיהלנו ברירה אלא לוותר על מרבית השטח ממזרח לקו הירוק ולהסתפק בתיקוני גבול מוסכמים.זה מחיר יקר אך על שגיאות משלמים גם אם הן נעשו על ידי הנהגה מטופשת. כמובן שלכךנדרשת מנהיגות חזקה הנתמכת על ידי רוב העם. מאחר ונתניהו איננו מנהיג אלא מנהלבינוני במקרה הטוב הוא הבין שצריך להסיט את מוקד העניין של העם לבעיות אחרותהנמצאות בתחום הסוציו אקונומי, שהעם יעסוק במחיר המילקי והחלב ובמחיר העגבניותוהדיור. אלו בעיות חשובות בחיי היומיום אך אינן בעיית היסוד של המדינה.

הסדרי בטחון עם ישות מזרחית

על פניה נראית אבן הנגף הזו פתירה אם נלך לדיונים על בסיס התכניתהערבית. לצורך העניין אדגיש שלא מעניין אותי אופי הישות הזו. אנחנו יודעים ויכוליםלהתנהל מול כל כוח שיעמוד מולנו. שלב הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים איים על קיומהשל המדינה יותר מכל אירוע אחר. ניצחוננו הבלתי ניתן לערעור במלחמה זו צריך לעמודלנו מול כל איומי ההפחדה של ביבי, בנט וחבריהם. באופן מושכל במהלך המו"מ ניתן להגיע להסדרי ביטחון שיהיו מקובלים עלכל ישות מזרחית. תהיה זו שגיאה רבתי אם נדרוש שלישות המזרחית לא יהיה נשק וצבאוארגון בטחוני. האם אנחנו היינו מסכימים להיות במצב משפיל שכזה? הייתי מציע לעזורלהם לבנות מערכת ביטחון שתגן עליהם מפני קיצוניים שלעולם יהיו. שהם יחזיקו את קוהירדן והאחריות תהיה על ראשם. הם הרי רוצים מדינה מסודרת שתאפשר לבני עמה לחיות,לעבוד לגדל ילדים. הם מבינים שכדאי להם להיות עימנו בקשרים טובים - אחרת תוחלתקיומם תתקצר.

סיכום

הבעיה המרכזית של מדינת ישראל הינה חוסר הגדרת גבולותיה. המצב המדיני-בטחונינמצא כיום בשפל היסטורי ועלינו לבחור בהנהגה מפוכחת וחזקה שתוכל להתמודד עםהרפיסות של השלטון הנוכחי. הערפל והחול שזורה נתניהו בעיני העם, כאילו הבעיותהמרכזיות קשורות ליוקר המחייה ומחירי הדיור, מסוות את הבעיה המרכזית. העם חייבלהבין שאת המצב המדיני-בטחוני יכולה לפתור רק מנהיגות חזקה וממוקדת ולא מנהל נגרר ופאסיבי.פתרון הבעיה המרכזית יאפשר ניהול נכון של משאבי המדינה לחיזוק החברה הישראליתומצוקותיה.